קולות הכיכר

לגור בדויד'קה.

הבחירה נעשתה במהלך הטיול הגדול, התפרסם פוסט. דירה חמודה, מיקום מרכזי, חלון המשקיף להוסטל תיירים חתיכים. נשמע חלומי ובטוח בשעות הקשות של הלילה.

החלטתי לקחת.

לילה ראשון, התברר שהדירה קומה ראשונה, מיקום מרכזי? רכבות, אוטובוסים ובחור אחד שדואג להזכיר לי כל בוקר ששימוש באינטרנט זה רע ולא צנוע. לאט לאט נחשפות בפני כל המעלות של הכיכר והמשמעיות המלוות במגורים במיקום מרכזי המשמש כתפר בין האוכלוסיות השונות בעיר.

הנביאים 86 קומה ראשונה, חלון יחיד בחדר, המהווה גם יציאה למרפסת המשקיפה על הכיכר מעל חנות הטלפונים 'דנינו פון'.

לגור בתפר היה בא לידי ביטוי בהרבה רגעים בסדר יום שלי, חניה- בדרך כלל זה החלק המתסכל בסדר היום של רבים מאיתנו, תמיד מוטרדים אחר באיזה שעה, באיזה סמטה יותר נכון לחפש, איפה לא יפגעו לי באוטו... אצלי הבעיה לא התחילה באיפה אוכל למצוא חניה כחול לבן אלה במה לבשתי היום. בימים בהם החלטתי לנסוע ברכב ללימודים בחרתי להתלבש צנוע. החניה הכי טובה ובשפע הייתה אצל החרדיים. רחוב אחד מאחורי הנביאים. אך לגור בסמוך למאה שערים, לא נגמר רק בחניה במהלך השבוע תמיד היה את חישוב הסופ"ש, לעתים הייתי עובדת שישי צהריים בשוק והייתי חייבת לזכור להזיז את האוטו לפני המשמרת. אחרת? אשאר שבת. כמה דקות לפני כניסת שבת היו יוצאים וחוסמים את הכניסה לשכונה. לא את הנביאים אלה את הרחוב עם החנייה השווה.

לגור בתפר. הדויד'קה היא הרבה מעבר לתפר הפריד בין הצד החיוני לחרדי, המשמעות העיקרית היא באמת לגור באזור מרכזי. משמעותו של מגורים באזור מרכזי היא להתעורר משעון מעורר של הכיכר , קולות העיר. הוא מתחיל ומתפס בהדרגה בצליל.

תחילה חמש בבוקר צליל ראשון של פתיחת דלתות הרכבת. דינג. צליל טיפה מתוח וקופצני.

הרכבות בשעה הזאת עוד מגיעות בתזמונים של עשר דקות.

בתזמון של השעה 06:00 מתחילים להצטרף גם האוטובוסים. צליל האוטובוס מעורבב בקולות הברקס ברעש פליטת העשן העשן מהמנוע, צליל טיפה יותר עמוק פ- צצצ.

דחיפות האוטובוסים עולה לקראת השעה שבע ומתחילה להתערבב עם דחיפות הרכבת המתגברת.

פ-צצצ.... דינגגג. דינג... קו 32 לרמות... פ-צצצ. דינג. דינג.

והקולות ממשיכים ומתחילים להתערבב ותופסים מקצב אחיד.

לקראת השעה שבע התנועה ברחוב טיפה יותר נשמעת ואני מצליחה להבחין מחדרי בקומה הראשונה בתקתוקי העקבים או קולות הילדים המתחילים להתפזר למוסדות הלימוד לצד קולות התחבורה.

בשעה 08:00 הבחור מהצומת מצטרף.

כיכר הדויד'קה ידועה באפיונה ככיכר הטלפונים. רק לאורך חזיתו המסחרית של הבניין שבו אני גרה תוכלו למצוא כ-6 חנויות לתיקון המכשירים הסלולריים שלכם.

הבחור מהצומת ליווה אותי לאורך כל השנתיים בהם התגוררתי בבניין, קצת לפני פתיחת הדלות של החנויות הוא מגיע, נושא שלט גדול המתריע על שימוש באינטרנט, אוחז במגפון ישן ופוצח בצעקות. " אינטרנט זה פשע, זה אסור" קולות הקריאות מגיעות בדחיפות של פעם בחמש דקות.

פ-צצצ.... דינגגג. דינג... קו 32 לרמות... פ-צצצ. דינג. דינג, " אינטרנט זה פשע, זה אסור", טיק טיק , לחצות מהר את הכביש... פ-צצצ, קו 18... דינגג.. המקצב מתעבה.

עם הזמן קולות הכיכר בבוקר הפכו לרעשי רקע נעימים, העוזרים לי ביקיצה טבעית ללימודים.

הייתי נוהגת לסגור את התריס ולהשאיר חריצים. קולות הכיכר היו מתורגמים למקצבי אורות המרקדים על החיבור בין הקיר לתקרה בחדרי, הייתי מתעוררת למופע אורות לא פחות ברמה ממופע האורות על חומות העיר העתיקה.

עם הזמן הרעש ייצר עבורי קהילה חיה.

מעבר לקולות העיר ולטקס ההשקמה בבקים, הרגשתי שהעיר חיה.

בימים קשים, של תקופת מבחנים ראיתי שהחיים ממשיכים וזה נתן לי כח לקום ללימודים. הרגע הקסום הנוסף במהלך השבוע עבורי היה כניסה השבת.

בכיכר הדוידקה בכניסת השבת מתחולל קסם.

הייתי נוהגת בכניסת השבת הייתי מדליקה נרות שבת, מכינה לי קפה, יוצאת אל המרפסת וממתינה לראות את העיר מקבלת את השבת. לאט לאט החנויות מתחילות לסגור.

ותוך 15 דקות הקסם קורה הרחובות מתחילים להתרוקן מאדם ומתחבורה.

ואז נשמעת הצפירה

-

עשר דקות לאחר הצפירה הכיכר מתחילה להתמלא מחדש.

בגברים הפוסעים בהליכה נעימה ורגועה אל עבר בתי הכנסת, לבושים בלבן.

מיד לאחר מכן לא עוברות הדקות וניתן להבחין גם בנשים ובילדים מתחילים לזרום ולחוג בכיכר.

אווירה נעימה של חג.

העיר לובשת חג.

הנוף מהמרפסת בחדרי אל עבר הכיכר.